<h1>ספר ל"ו שערים לרבינו אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח — שער ל"ד</h1>
<h2>דף יב.</h2>
הוציא את הריאה לחוץ בלא בדיקה סמכינן ארובה וכשרה פר"ח שאין שם בועות ושום סירכא ולא חוטין הניתקין נפחינן לה אי עולה בנפיחה כשרה ולא אמר' (דילה) [דילמא] סירכה הוות לה ומדמינן לה לריאה שניקבה היכא דמשמשא ידא דטבחא דכשרה וכן בא זאב ונטל את בני מעיים דכשרה ואם שכח ולא נפח הריאה אם היא בעין שלמה נפחינן לה וכשרה ואם לא בעינא היא ספק וטרפה, ואם יש יום או יומיים והריאה קיימת מניחין אותה במים פושרין שתרכך הריאה ונפחינן לה אי עולה בנפיחה כשרה מאחר שאין ריעותא לא בריאה ולא בדופן, וכן אבא מורי יב"ק בר' משה התיר אך ר"י בר' יהודא אוסר [וכן] דעת נוטה, מי שלא נודע מי הוציא את הריאה יהודי או גוי (ד)אסורא דהא דאמר רב הונא [לעיל ט' ע"א] בהמה [בחייה] בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה היינו בטריפות שאין בודקין כגון נפולה ושבורה וניקבה מעיים דמקשינן [שם] ולימא נשחטה הותרה ומשני דאיתיליד בה ריעותא כמו בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן נקובין הואיל וחזקה היא שדרכו לנקבן הרי הם בחזקת היתר ואין חוששין שמא במקום נקב נקיב והוא הדין בשאר טריפות כי לא משכח ריעותא ממש לעולם הוא בחזקת היתר אבל הריאה צריכה בדיקה קודם נפיחה וקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ואי סירכא בדופן טרפה ואמרינן נסרכה שלא במקום ריביתא טרפה אם כן האיך אמרינן בחזקת היתר או למה צריכה בדיקה הריאה קודם שהוציאה לחוץ (ותי') [ותו] דהוה איסורא דשכיח ואי לא בדיק הוי איסור דאורייתא דכ' [ויקרא י"א] בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל (ו)אלו י"ח טריפות שנאמרו למשה בסיני, והוא הדין בלא נפיחה נמי אסור באטום בריאה וריאה דאוושא, הא דאמר במס' יו"ט [כ"ה ע"א] אמר רמי בר חמא הפשט וניתוח בעולה כשם שאסור להקריב עולה בלא הפשט וכו' וה"ה לקצבים ומקשינן לאפוקי מאי אילימא לאפוקי מדר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת והתנן כרב הונא ממקום טביחתה ממש ומתרצי' אורח ארעא קמ"ל ולא איסורא ומיירי שפתח ובדק בריאה והא דאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת בשאר טרפות דלאו בריאה ולעולם כגון דפתח לה בהפשט וניתוח לבדוק הריאה דאיכשר דפתח ובדק לאכול כזית חי מבית השחיטה היינו קודם שהפסיק להפשיט וניתוח לפסוק ולצלות כזית ולעולם בלא בדיקה דריאה דברי הכל אסור אע"ג דאורח ארעא מקטע רגליהן וכ"ש בלא בדיקת ריאה דספק איסורא דשכיח הוא, ודכותה [ל"ג ע"א] הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה וימתין עד שתמות דכתב [ויקרא י"ט] לא תאכלו על הדם ולעולם על ידי בדיקה, ונפחינן (דריאה) [לריאה] בעודה בבהמה ועדיין לא יצתה נפשה, ואם תאמר ומאי שנא מחנויות [צ"ה ע"א] דבנמצא הלך אחר הרוב (ו)הא לא דמיא אלא להא [שם] ואם אינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור דהלוקח מן השוק כלוקח ממקום קבוע דספיקו אסור, ואע"ג דבעלי חיים נינהו וניידי אפילו [הכי] כמקום קבוע דמי דתנן [זבחים ע' ע"ב] כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או שור הנסקל אפילו א' בריבוא ימותו ופרכינן [שם ע"ג ע"א] נמשוך ונקרב חד מנייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלמא בעלי חיים נמי שייך בהו קבוע. והא דאמר [ב"מ כ"ד ע"ב] שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין בבית מותרין ור' אמי אשכח פרגיות שחוטות ור' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי כל הני משום דרוב טבחי ישראל ורוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן והיינו דקאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת אבל גבי בדיקה לחומרא דכל העולם אין בקיאין לבדוק והיכא דאינקיב ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן בטבחא וכשרה ואין צריך להקיף בריאה משום דכי מקיפי למחזי אי אינקיב בתר שחיטה והיכא דאינקיב ריאה [היינו] היכא דלא משמשא ידא דטבחא אבל אי אינקיב מגבה היכא דמשמש ידא דטבחא כשמוציא תלינן בטבח וכשרה הכא נמי הואיל לא היתה בדיקה בעודה בבהמה והריאה עלולה בסירכות אמרינן סירכות הוו מנתקו במשמוש ולחומרא, ועוד מצינו בהלכות טריפות שסדרו הראשונים אין עליך לבדוק כל י"ח טריפות אלא מי שיבואו לידך חוץ מן הריאה לפי שכשתשחוט עשר בהמות חצין או רובן או מיעוטן טריפות בריאה אבל לא בשאר טריפות ובהנהו קאמר רב הונא בחזקת היתר עומדת אבל בריאה יש לבדוק. ועוד כתבו כל טבח שבודק אע"פ שאין שם סירכא צריך להוציא לחוץ ולבדוק משום יבשה או צימוקה או ניקבה ומשום שאר דברים לפיכך אם הוציא הריאה לחוץ בלא בדיקה טרפה משום דהוי ספק טרפה ספק איסורא לחומרא [כ"כ ר'] יצחק בר' יהודא אבל רבינו שלמה התיר משום דסמכי ארובא.
<h2>דף מט.</h2>
הוציא את הריאה לחוץ בלא בדיקה סמכינן ארובה וכשרה פר"ח שאין שם בועות ושום סירכא ולא חוטין הניתקין נפחינן לה אי עולה בנפיחה כשרה ולא אמר' (דילה) [דילמא] סירכה הוות לה ומדמינן לה לריאה שניקבה היכא דמשמשא ידא דטבחא דכשרה וכן בא זאב ונטל את בני מעיים דכשרה ואם שכח ולא נפח הריאה אם היא בעין שלמה נפחינן לה וכשרה ואם לא בעינא היא ספק וטרפה, ואם יש יום או יומיים והריאה קיימת מניחין אותה במים פושרין שתרכך הריאה ונפחינן לה אי עולה בנפיחה כשרה מאחר שאין ריעותא לא בריאה ולא בדופן, וכן אבא מורי יב"ק בר' משה התיר אך ר"י בר' יהודא אוסר [וכן] דעת נוטה, מי שלא נודע מי הוציא את הריאה יהודי או גוי (ד)אסורא דהא דאמר רב הונא [לעיל ט' ע"א] בהמה [בחייה] בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה היינו בטריפות שאין בודקין כגון נפולה ושבורה וניקבה מעיים דמקשינן [שם] ולימא נשחטה הותרה ומשני דאיתיליד בה ריעותא כמו בא זאב ונטל בני מעיים והחזירן כשהן נקובין הואיל וחזקה היא שדרכו לנקבן הרי הם בחזקת היתר ואין חוששין שמא במקום נקב נקיב והוא הדין בשאר טריפות כי לא משכח ריעותא ממש לעולם הוא בחזקת היתר אבל הריאה צריכה בדיקה קודם נפיחה וקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ואי סירכא בדופן טרפה ואמרינן נסרכה שלא במקום ריביתא טרפה אם כן האיך אמרינן בחזקת היתר או למה צריכה בדיקה הריאה קודם שהוציאה לחוץ (ותי') [ותו] דהוה איסורא דשכיח ואי לא בדיק הוי איסור דאורייתא דכ' [ויקרא י"א] בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל (ו)אלו י"ח טריפות שנאמרו למשה בסיני, והוא הדין בלא נפיחה נמי אסור באטום בריאה וריאה דאוושא, הא דאמר במס' יו"ט [כ"ה ע"א] אמר רמי בר חמא הפשט וניתוח בעולה כשם שאסור להקריב עולה בלא הפשט וכו' וה"ה לקצבים ומקשינן לאפוקי מאי אילימא לאפוקי מדר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת והתנן כרב הונא ממקום טביחתה ממש ומתרצי' אורח ארעא קמ"ל ולא איסורא ומיירי שפתח ובדק בריאה והא דאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת בשאר טרפות דלאו בריאה ולעולם כגון דפתח לה בהפשט וניתוח לבדוק הריאה דאיכשר דפתח ובדק לאכול כזית חי מבית השחיטה היינו קודם שהפסיק להפשיט וניתוח לפסוק ולצלות כזית ולעולם בלא בדיקה דריאה דברי הכל אסור אע"ג דאורח ארעא מקטע רגליהן וכ"ש בלא בדיקת ריאה דספק איסורא דשכיח הוא, ודכותה [ל"ג ע"א] הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה וימתין עד שתמות דכתב [ויקרא י"ט] לא תאכלו על הדם ולעולם על ידי בדיקה, ונפחינן (דריאה) [לריאה] בעודה בבהמה ועדיין לא יצתה נפשה, ואם תאמר ומאי שנא מחנויות [צ"ה ע"א] דבנמצא הלך אחר הרוב (ו)הא לא דמיא אלא להא [שם] ואם אינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור דהלוקח מן השוק כלוקח ממקום קבוע דספיקו אסור, ואע"ג דבעלי חיים נינהו וניידי אפילו [הכי] כמקום קבוע דמי דתנן [זבחים ע' ע"ב] כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או שור הנסקל אפילו א' בריבוא ימותו ופרכינן [שם ע"ג ע"א] נמשוך ונקרב חד מנייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלמא בעלי חיים נמי שייך בהו קבוע. והא דאמר [ב"מ כ"ד ע"ב] שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין בבית מותרין ור' אמי אשכח פרגיות שחוטות ור' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי כל הני משום דרוב טבחי ישראל ורוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן והיינו דקאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת אבל גבי בדיקה לחומרא דכל העולם אין בקיאין לבדוק והיכא דאינקיב ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן בטבחא וכשרה ואין צריך להקיף בריאה משום דכי מקיפי למחזי אי אינקיב בתר שחיטה והיכא דאינקיב ריאה [היינו] היכא דלא משמשא ידא דטבחא אבל אי אינקיב מגבה היכא דמשמש ידא דטבחא כשמוציא תלינן בטבח וכשרה הכא נמי הואיל לא היתה בדיקה בעודה בבהמה והריאה עלולה בסירכות אמרינן סירכות הוו מנתקו במשמוש ולחומרא, ועוד מצינו בהלכות טריפות שסדרו הראשונים אין עליך לבדוק כל י"ח טריפות אלא מי שיבואו לידך חוץ מן הריאה לפי שכשתשחוט עשר בהמות חצין או רובן או מיעוטן טריפות בריאה אבל לא בשאר טריפות ובהנהו קאמר רב הונא בחזקת היתר עומדת אבל בריאה יש לבדוק. ועוד כתבו כל טבח שבודק אע"פ שאין שם סירכא צריך להוציא לחוץ ולבדוק משום יבשה או צימוקה או ניקבה ומשום שאר דברים לפיכך אם הוציא הריאה לחוץ בלא בדיקה טרפה משום דהוי ספק טרפה ספק איסורא לחומרא [כ"כ ר'] יצחק בר' יהודא אבל רבינו שלמה התיר משום דסמכי ארובא.
